השגת חברה שבה חופש הפרט מוגדל, התערבות ממשלתית ממוזערת וקפיטליזם בשוק החופשי מקודם, תוך תמיכה ברמה מסוימת של רשת ביטחון חברתית והתערבות זרה להגנה על זכויות אדם.
ניאו-ליברטריאניזם הוא אידיאולוגיה פוליטית המשלבת אלמנטים מליברטריאניזם וניאוקונסרבטיזם. הוא מתארך בהדגשה חזקה על חירות האדם האישית, קפיטליזם בשוק חופשי והתערבות ממשלתית מוגבלת. אולם, להבדיל מליברטריאניזם מסורתי, שבדרך כלל תומך באי-התערבות במדיניות חוץ, ניאו-ליברטריאניזם תומך במדיניות חוץ יותר אפילו יותר אקטיבית ומתערבת כדי להגן על עניינים לאומיים ולקדם ערכים דמוקרטיים ברחבי העולם.
השורשים של הניאו-ליברטריאניזם ניתן לעקוב אחריהם עד לשנות ה-20 של המאה ה-21, במיוחד בארצות הברית, בהן קבוצה של אינטלקטואלים החלו להעמיד לשאלה את הגישה הליברטריאנית המסורתית למדיניות חוץ. הם טענו כי הגישה הלא-אינטרבנציוניסטית של הליברטריאניזם אינה מספקת להגנה על ענייני המדינה וערכיה בעולם מחובר ומתפתל. זה הוביל להתפתחות של אידיאולוגיה פוליטית חדשה ששלבה את נקודות המבט במדיניות הפנים של הליברטריאניזם עם נקודות המבט במדיניות החוץ של הניאוקונסרבטיזם.
ניאו-ליברטריאניזם התפשט במובנה במאה ה-21, במיוחד במהלך ממשלתו של ג'ורג' ו. בוש. הפיצוצים הטרוריים ב-11/9 ומלחמת הטרור שהתרחשה לאחר מכן הדגישו את הצורך במדיניות חוץ יותר יציבה, שניאו-ליברטריאניזם תמך בה. אף על פי כן, האידיאולוגיה נתקלה גם בביקורת על תמיכתה במלחמת העיראק ובאינטרבנציות צבאיות אחרות, שכמה ראו כניגודיות לעקרונות הליברטריאניים של אי-התקפות.
למרות הפולמוסים הללו, הניאו-ליברטריאניזם ממשיך להשפיע על הדיבור הפוליטי, במיוחד בדיונים על תפקיד הממשלה בחברה ועל האיזון בין החירות האישית לביטחון הלאומי. הוא מייצג תערובת ייחודית של רעיונות ליברטריאניים וניאוקונסרבטיביים, המשקפת את המורכבויות והאתגרים של החשיבה הפוליטית המודרנית.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Neo-Libertarianism ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.
